גם המסורתיים תומכים בדרך החילונית

צילום: Pixabay

תוצאות בחירות ספטמבר 2019 מפריכות את הטענה לפיה החילונים הם מיעוט. הממשלה הדתית־לאומנית בראשות נתניהו שחקה את זהותה הדמוקרטית של המדינה, שאחד מעוגניה הבולטים הוא החילוניות. עד לאחרונה נתפשו החילונים כקבוצת מיעוט לא מלוכדת, מהוססת וחלשה, הנרמסת מפני גל ההדתה והלאומנות. לעומתם, המחנה החרדי־דתי התכרבל בחיקו החם של נתניהו ונהנה מפירות הביאושים של מדיניותו, בחסות הפסיביות החילונית.

אך יש לומר את האמת: החילונים הם עדיין הקבוצה הגדולה בישראל, חרף הרושם שהדמוגרפיה נוטה לרעתם. על פי מדד הדמוקרטיה הישראלית ב–2018, 44% מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל הם חילונים – ושיעור זה נותר יציב בעשור האחרון.

גם שיעור החרדים והדתיים־לאומיים לא השתנה, לפי אותו מדד. הוא עומד על כ-11% ו-14%, בהתאמה, וזאת על אף שיעורי הילודה הגבוהים אצלם. אחת הסיבות לכך היא מספר לא מבוטל של חרדים, ובעיקר דתיים־לאומיים, שחוזרים בשאלה – תופעה שנתמכת מחקרית, ומוסברת בקשיי ההסתגלות למסגרת הדתית־אורתודוקסית הנוקשה, ובצימאון האנושי לחופש ולחירות מחשבתית.

במסגרת מאבקיו בתופעת ההדתה במערכת החינוך ובמרחב הציבורי, הציבור החילוני מקבל גיבוי מקבוצה נוספת, שלא נותנים די את הדעת עליה: המסורתיים. מאז ומתמיד נחשבו המסורתיים, שרבים מהם מזרחים, לקבוצה פלואידית שקשה להגדירה. מצד אחד, התשתית המשפחתית־הקהילתית שלהם מרחיקה אותם מן החילוניות הגמורה. מן הצד האחר, אורח החיים שלהם חילוני יותר מאשר דתי.

מן הטעם הזה, נהוג לחלק את המסורתיים לשתי תת־קבוצות: מסורתיים־דתיים, ומסורתיים שאינם דתיים. שיעור הקבוצה הראשונה באוכלוסייה מוערך ב–13.4%, וכפי ששמה מרמז, היא קרובה יותר לדתיים. ואילו התת־קבוצה השנייה, הגדולה יותר, ששיעורה מוערך ב-17.5% מכלל האוכלוסייה היהודית, קרובה יותר לחילונים. אבל מעבר לשיעורם הלא מבוטל באוכלוסייה, מעניין לראות שהמסורתיים הלא־דתיים תומכים באורח חיים החילוני. כך למשל, מחקרי עומק מגלים שהם מעניקים משקל רב יותר לרכיב הדמוקרטי של המדינה מאשר לרכיב היהודי שלה. וכמו כן, רוב חברי הקבוצה מתנגדים לעמדה המבקשת לשלול מבית המשפט העליון את הסמכות לבטל חוקים שחוקקה הכנסת.

מסקר נוסף שנערך ב-2019 וממצאיו פורסמו גם באתר כיפה, המזוהה עם הציבור הדתי־לאומי, עולה כי יותר משני שלישים מהציבור בישראל מעוניינים בתחבורה ציבורית בשבת ובהתרת נישואים אזרחיים, שלא במסגרת הרבנות. כלומר, לא רק חילונים ומסורתיים לא־דתיים, ששיעורם הכולל באוכלוסייה עומד על 61.5%, מצדדים בהפרדת הדת מדיני המשפחה ומן המרחב הציבורי, אלא גם חלקים שונים (גם אם קטנים) בציבור המסורתי־דתי והדתי מצדדים בכך.

אמנם רוב המסורתיים נמצאים במרכז־ימין בכל הנוגע לשאלות חוץ וביטחון, אבל הם קרובים יותר לחילונים בנושאי דת, דמוקרטיה ומדינה. אם תחול התנגשות בין הלכה לבין דמוקרטיה, המסורתיים המתונים יבחרו באופציה הדמוקרטית־חילונית. גם הם, כמו החילונים, מבקשים ליהנות מהחופש לבחור בין תרבות, קניות או כדורגל בשבת. גם הם מבינים שהאופציה החילונית מתאימה להם הרבה יותר מזו הדתית.

כל שנותר עתה לראות הוא, אם מפלגות כמו כחול לבן, ישראל ביתנו והמחנה הדמוקרטי, שביקשו את אמון הבוחרים כדי לקדם סדר יום דמוקרטי־חילוני,  יעמדו בהבטחותיהן לציבור שבחר בהן, שהרי מרבית הציבור הישראלי, כולל רוב המסורתיים, תומך בדרך החילונית.

לשיתוף המאמר
דילוג לתוכן